"בולשיט"- על האג'נדות הסמויות
נכתב ב- 2010
מתברר כי בעודנו סבורים שאנו צופים בתכנית "כוכב נולד", התרחש מתחת לאפנו משחק אחר לגמרי, סמוי מן העין בשם "אמרגן נולד", אשר היה אמור, על פי הפרקליטות, להפוך את מרגול לאמרגנית העונה, ואת שותפיה כביכול למושכים האמיתיים בחוטי התהילה של הזמר העברי.
זה אינו המקרה הראשון בו אנו הצרכנים מוטעים לחשוב שאנו משתתפים, בעוד המשחק האמיתי מתרחש לו אי שם, במקום אחר לגמרי. הדברים הגלויים לעין אינם תמיד הדברים האמיתיים, והשחקנים שבקדמת הבמה אינם הכוכבים האמיתיים. לעתים מתברר שאנו עצמנו רק חיילי משחק בלוח השחמט של מישהו אחר לגמרי, שאיננו יודעים מה מטרותיו. לעתים מטרותיו מתגלות באקראי, כמו במקרה מרגול, ולעתים אינן מתגלות לעולם.
כבר למדנו לקרא עיתונים בעין צינית וזהירה, מחפשים אחר האינטרס הסמוי. מי שתל את הידיעה? מדוע עשה זאת? מה כוונותיו האמיתיות של העיתונאי הכותב, והאם הוא אמן השחמט עצמו, או רק פיון? כבר למדנו להאזין להצהרות מנהיגינו באוזן חשדנית ולחפש את המסר הסמוי שמשמעותו גוברת על המסר הגלוי.
האם החברה המציעה לנו מוצרים במבצע באמת רוצה להיטיב איתנו, או שהיא מעוניינת להפטר מדגם ישן שתוקפו עומד לפוג? השינויים בתחבורה שהושקו בעירנו- האם נועדו לשפר את חיינו, או להעשיר את מקורביו של האחראי על הפרויקט? מה הן האג'נדות הסמויות של אלו המתייצבים מולנו?
מי שהרחיק לכת בפיתוח חקר האג'נדות הסמויות הוא צמד הקומיקאים הנהדרים, פן וטלר (Penn & Teller) בסדרת התכני
ות שלהם שכותרה: "בולשיט". בתערובת משונה של קומדיה, מחקר, אינטליגנציה חדה והומור מטורף נועצים השניים שיניים חדות וסרקסטיות בכל אמונותינו התמימות. השניים, המגדירים עצמם כ"חושפי תרמיות", קורעים את המסווה מעל תופעות ה"נמכרות" לנו כנאורות, הומניות וחשובות לציבור, ומראים מי הם הם המושכים הסמויים בחוטים הנעלמים של חיינו. הם קוראים לתופעות אלו "Gree-Gree", קמיעות חסרי ערך שאנשים שוכנעו להאמין שיש בהם כח מאגי כלשהו.
למי שרוצה להיות מוטרד באמת מומלץ לצפות בתכניתם על מיחזור:" Penn & Teller Bullshit – Recycling" ביו-טיוב. בפרוט מדעי ומדויק טוחנים השניים לגזרים את כל האמונות הלכאורה-מוצקות בדבר נחיצותו של המיחזור, ומראים עד כמה אווילי המאמץ לחסוך לעולם קילו של זיהום יצירת טונה של זיהום אחר במקומו. הם מביאים עדויות ומחקרים המראים (לפחות באותה רמת אמינות של המחקרים תומכי המיחזור) כי כל הרעיון לא נועד אלא לשרת טייקונים נסתרים, מושכי בחוטים הנשכרים משיעבודנו לאלוהי המיחזור. הללו הצליחו לטעת בנו אמונה עזה, כמעט מיסטית, שאנו פועלים "למען כדור הארץ", והיטיבו להסתיר מאתנו את היותנו פועלים שחורים בבית החרושת לכסף שלהם.
כאשר אנחנו נזכרים מי נהנה מתעשיית מיחזור הבקבוקים בישראל, הרעיון שלהם לא נשמע כל כך הזוי.
פן וטלר מתייחסים עוד לאמירה הידועה על "כריתת עצים בברזיל" כאשר משתמשים בנייר. הם מראים שכל העצים המשמשים בתעשיית הנייר נטעו מלכתחילה אך ורק כדי לשרת תעשייה זו! אין שום נזק אקולוגי לעולם הנגרם משימוש בנייר, ולמעשה התעשייה מעודדת שתילת יערות מוריקים ומועילים.
הם מקוממים, השניים. אבל אולי זה לא מעט בגלל שהם צודקים. הם פוגעים בקדשי חיינו, אבל מישהו היה צריך לעשות את זה. בין אם אנו מסכימים איתם או לא, אין ספק שלאחר שנחשפנו לראיה האמיצה והחצופה שלהם, שוב לא נביט בתכניות כ"כוכב נולד" בעיניים תמימות של חסיד שוטה.