נתן זך והמנהל המהרהר

מאת: אליעוז רבין

נכתב ב- 2010
אני נוהג לצטט משפט נפלא שאמר למיטב זכרוני המשורר נתן זך: "מה שאשתו של המשורר לעולם לא תבין הוא שבעלה עובד גם כשהוא מסתכל מבעד לחלון".
נתן זך

מנהלים רבים אינם נהנים לראות את עובדיהם מתבטלים. עובד שאינו נראה כעסוק מעורר אצל מנהלים אלו את האינסטינקט הידוע כ"לא מוכן להיות פראייר": הם חשים כי העובד אינו ממלא את תפקידו, וכי למרות שהוא מתוגמל על מלוא שעת העבודה שלו, בפועל הוא אינו מנצל את כל 60 דקותיה לפעילות יצרנית עבור מעבידו. שערורייה.

חשבונם של מנהלים אלו פשוט: סך כל השעות המבוזבזות על ידי עובדים "המסתכלים מבעד לחלון" מקטין את נצילות כח האדם שלהם, ומקטין את התפוקה.

האמנם? כמובן שלא.

כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת הוכיחו תורות ניהול כמו Just In Time, כי אבטלה חלקית בתחנות עבודה מסויימות בתהליך יצור עשויות דווקא להגביר את תפוקת פס הייצור בראיה כוללת. תחנת עבודה שאינה אילוץ, ואינה מהווה צוואר בקבוק, עלולה ליצור "פקקי תנועה" ועודפים של מלאי בלתי גמור דווקא על ידי פעלתנות- יתר. לא היה קל להסביר למנהלי פס הייצור כי עדיף לאפשר לעובדי תחנה זו "להתבטל", ובכך לתרום לסך כל התוצרת הגמורה היוצאת משערי המפעל.

אבל זהו רק חלק מן התמונה הכללית. גם בהייה מבעד לחלון של מנהלים אינה מתקבלת תמיד בעין יפה. אם אתה רוצה להיחשב מנהל מוצלח, עליך ליצור – במקומות מסוימים-  רושם של פעיל תמידי, אדם חרוץ היורד לשטח ואוחז כל בעיה בקרניה, מרגע היוצרה. מי שמקדיש זמן למחשבה, הרהור, או – חלילה משחק בשעות העבודה הרשמיות- עלול להתפס כהססן, בעל חלומות ובלתי ראלי. האווירה הכללית מצפה למעשה נחרץ, לא למחשבה כללית.

למעשה, על הארגון לא רק להתיר זמן להרהור ומחשבה אלא אף לעודדו.

בחלק מן המקרים הדבר מתבקש מאליו: אנשי הקריאטיב במשרדי הפרסום, או מקביליהם במחלקות השיווק, חייבים לקבל זמן לגיטימי להשתעשע במחשבות, להעלות רעיונות סרק, לשגות בהזיות.

לאנשי מחקר ופיתוח, למנהלי פיתוח עסקי ולצוותי חשיבה בארגון יש ליצור סביבה אוהדת ל"בזבוז זמן". עליהם להגות רעיונות בלתי ריאליים בעליל, אשר עשויים להוביל את הארגון להצלחות הבאות. אגב, דווקא ל"מומחי חשיבה" מובהקים בארגון יש לקבוע מסגרת נוקשה לתהליך חשיבה מובנה, על מנת שלא ייסחפו לאי עשייה ולמשיכת זמן אין סופית תחת אצטלת זמן-הפיתוח...

ההכרח בהקצאת זמן-להרהורים נכון לא פחות לגבי בעלי תפקידים שלכאורה אמורים להיות שקועים עד צוואר בעשייה. מנכ"לים צריכים להיות מחויבים  בזמן חשיבה. מנהלים, זוטרים כבכירים, חייבים להגיש לממונים עליהם תכניות עבודה הכוללות פסקי זמן מאורגנים ותכניות חשיבה מסודרות.

ארגונים אשר השכילו להעניק למנהלים ולעובדים בהם סביבה תומכת ל"התבוננות מבעד לחלון" יצאו נשכרים. גוגל הפך למקום העבודה המבוקש ביותר בעולם בשל כך. M3 הרוויחה המצאות מסחריות רבות בכך שעודדה את עובדיה לפנטז. חברות אשר הקימו "צוותי צללים" אשר דימו את המתחרה וכתבו תסריטי מלחמה דמיוניים היו מוכנות טוב יותר לקראת קרבות השיווק שלהם.

התשואה על השקעת זמן כזו, כאשר היא נעשית בצורה מובנית והופכת להיות דרישה תרבותית, היא מן הגבוהות שיוכל הארגון להשיג.

ראש ממשלה, שר, רופא בכיר. כל האנשים העסוקים הללו חוטאים לתפקידם אם אינם מפנים ביומנם העמוס זמן למחשבה סתמית, פרועה, שוברת שגרה. אנחנו רשאים לדרוש מהם את זה, למען עתידנו, כמו שמנהל רשאי לדרוש זאת מכפיפיו למען עתיד ארגונו.

"מה שאשתו של המשורר לעולם לא תבין הוא שבעלה עובד גם כשהוא מסתכל מבעד לחלון". אני עצמי מנסה להסביר את זה לאשתי מזה זמן, בעיקר כשהיא מבקשת ממני לעזוב את המחשב, ולעזור בעבודות הבית.

היא לא קונה את זה.