מתנות החג והכוונה שבלב

נכתב ב- 5/1/2012

לפני שנים רבות היה חג ראש השנה מביא עימו מנהג משונה. אנשים נהגו לשאול זה בשלומו של זה, להתעניין בחברים עימם לא התראו מזמן, ולחדש קשרים. במסגרת ההתעניינות והחידוש התקשורת נהגו הללו לאחל זה לזה "שנה טובה", ולהוסיף ברכות אישיות המתאימות למצבו של המבורך כגון "שנת הצלחה בעסקיך", "בריאות טובה" ועוד כהנה וכהנה איחולים מן הלב.

גם על עולם העסקים לא פסח מנהג נאה זה: מעסיקים נהגו לכנס עובדיהם לברכת שנה טובה קולקטיבית, לבקש מן המזכירה להשיג להם בטלפון עמיתים, ספקים ולקוחות היקרים לליבם, ולאחל להם כל טוב. המהדרין טרחו ורשמו בכתב ידם גלויה נאה לחבר נשוא ברכתם, ואף הוסיפו מדי פעם ריבה תוצרת בית, או צנצנת דבש סמלית המבטאה את מתיקות החיים שהם מאחלים לזולתם.

אלא שאז החלה מכונת השיווק המשומנת של "המתנות לחגים" לפעול את פעולתה הדורסנית.

במקום איחולים מהלב – תלושי חג. במקום לחיצת יד אמיצה- מייל סדרתי אלמוני המופנה אל "undisclosed recipient", ובמקום מתנה אישית מלב אל לב-  סט כלים/ מגבות/ בקבוקים במארז שי מפואר ואנונימי. הגולם ניתק מיוצרו, איבד את משמעותו הראשונית, והינה הוא ו מתקיים קיום עצמאי חסר פשר. תעשיה שלמה החליפה את הרגש הפשוט והאמיתי של איחולים מחבר לחבר.

הדברים הגיעו עד לטירוף מערכות  של ממש: המנהל, שולח המתנה, כלל אינו יודע מי הם בדיוק מקבליה. לאחר שאישר רשימה כלשהי (שאולי עודכנה ואולי לא משנה שעברה) מישהו ממחלקת כח אדם עושה שימוש בתקציב שניתן לו, ומשגר את המארז השנתי ליעדיו. ערך המתנה, במקום "איש כאשר ידבנו ליבו", הופך להיות נושא במשא ומתן בין ההנהלה לוועד. עצם משמעותה של המילה "מתנה", אותו מחווה לבבי שנותן האוהב לאהוביו, הולכת לאיבוד ומתמסחרת לדעת.

אגב, מדוע נכון שמעסיק יתן מתנה לעובדיו, ולא נכון שעובד יעניק מתנה למעסיקו?

סוכני מכירות וספקים תובעים (!) ממקבלי השרות מתנות לחג, ובאים איתם חשבון אם המתנה אינה גדולה ויקרת ערך מזו של השנה שקדמה לה. ככל שערכה הכספי של המתנה גדל, כך קטן ע הרגשי, האמיתי העומד מאחוריה. למעשה כבר מזמן העבירו המנהלים –שליבם כבר מזמן גס בתהליך ההענקה חסר הערך-  את כלל תהליך בחירת המתנה, אריזה ומשלוחה לידי חברות מסחריות חסרות כל אינטרס מלבד האינטרס הלגיטימי כשלעצמו, לעשות כסף. הרגש הפך לתעשייה, והכוונה הטובה- לציניות.

לאחרונה פורסם באינטרנט כי מעביד החדל להעניק מתנות לעובדיו  כפי שנהג בעבר, מסתכן כיום בתביעה משפטית ובעבירה על חוקי העבודה! עד כדי כך הגיע הסירוס המוחלט של רעיון הענקת מתנה או ברכה לחג. כמובן שהמסקנה היחידה ההגיונית המתבקשת מסיכון משפטי זה, היא להימנע מלכתחילה מהענקת מתנות שכאלה, המשעבדות את הנותן למקבל.

בתפקידי השונים כמנכ"ל נהגתי להדפיס במדפסת משרדי מכתב אישי לרשימה של אנשים יקרים ללבי מקרב המקורבים לארגון, ולשבת שעה ארוכה במשרדי לפני החג על מנת לחתום אישית על המכתבים המברכים אנשים אלו בברכה אמיתית שבאה מתוך הלב. שעה-שעתיים הם כל מה שנדרש לי כדי לחתום על 300-400 מכתבים פשוטים ואמיתיים אלה. שמחתי לקבל מאות תשובות ממכותבי, אשר שמחו לקבל מכתב אחד אמיתי, בתוך שלל מכתבי הפלסטיק ואתנני השגרה שהציפו אותם מדי חג. כתיבת מכתב אישי כזה היא מאמץ? כן. אבל האם האנשים הללו לא ראויים למאמץ שלכם?

יתכן שאנחנו  חיים בתקופה צינית, בה שום רגש אינו בעל ערך עוד, ויתכן שזו דווקא זו ההזדמנות שלנו להחזיר את הכוונה המקורית להענקת המתנה, זו הכוונה שבלב. את הערך הכלכלי שכבר הקצבתם למתנות אל תגזלו מהעובד. קבעו אותו כחלק מן השכר הכולל, ושכחו ממנו. עכשיו, חזרו לכוונה המקורית.

יתכן שכמה מנהלי חברות המוכרות מתנות לחגים וכמה יבואנים יכעסו עלינו. יתכן וכמה ספקים יעקמו פנים, אבל מי שבאמת יקר לליבנו, ומי שיודע להעריך רגש וידידות אמיתית, יודו לנו על  סיומה של הצמדת מדד הידידות למדד יוקר המתנה.