חוק השבו בראי השיווק
נכתב ב- 2008
מדוע נכשל עידוד העלייה לישראל? ככל שזה ישמע מוזר הפתרון השיווקי הנכון ליום ההולדת הששים של המדינה הוא ביטול חוק השבות
לכבוד יום ההולדת הששים של מדינת ישראל ניתן לסכם: מדובר במוצר מוצלח, ובכישלון שיווקי. הצלחתו של מוצר נמדדת על פי ביקוש לאורך זמן, ועל פי המחיר המושג מן הקונה בעת רכישתו.
לא האיכות קובעת. לאיכות אין כמעט השפעה על הצלחתו של מוצר בקרב אוכלוסיית היעד, והאשליה כי "המוצר האיכותי ינצח" מסוכנת עד מאד.
על פי מדדי איכות- מדינת ישראל הינה הצלחה פנומנלית. זוהי מדינת הפטנטים, ההנפקות בנסדא"ק, ואקזיטי ההיי טק המוצלחת בעולם. זוהי המדינה שקלטה בהצלחה את גלי ההגירה הגדולים בהיסטוריה (פרט לארה"ב בעת הקמתה). זוהי המדינה הצומחת ביותר בעולם המערבי. מה נאמר, מוצר מוצלח.
אבל שיווקית ישראל הינה כשלון. שני מדדים יוכיחו זאת:
הביקוש –מספר העולים לישראל נמוך , וחופף בקירוב למספר היורדים ממנה[1].
המחיר- לתעודת הזהות הישראלית אין ערך נתפש בעיני לקוחותיה, ואף בקרב הישראלים ערכה בירידה מתמדת[2].
הסיבה לירידת קרנה של מדינת ישראל כמוצר ביקוש הינה ריצת האמוק של בעלי המוצר (הממשלה) אחר לקוחות (עולים פוטנציאליים). המדינה מציעה הטבות שונות בניסיון לפתות יהודים תושבי מדינות רווחה ואחרות - ולשווא. לצורך הפיתוי הנמיכה המדינה את תנאי הקבלה של אזרחותה, והעמידה אותם על אפס... 
בפועל יוצרת התנהגות זו זילות של תעודת הזהות הישראלית, והופך אותה לגורם בלתי מושך. הדרך הנבונה להגביר ביקוש הינה- להקטין את ההיצע.
כלל חשוב בשיווק מותגים: "מה שאינך יכול למכור בזול, נסה למכור ביוקר". אזרחות אשר אין לקבלתה תנאי סף מוקדמים, אינה שווה הרבה בעיני לקוחותיה. מי שנתקל באיש מכירות המציע "פגישה על כוס קפה בלי התחייבות" חש מיד כי מוצע לו מוצר ירוד. יתרה מזו, "עקרון הוויתור" כפי שתואר ע"י
אנו מעוניינים שהעלייה לישראל תהיה מוצר מבוקש. הפתרון השיווקי הוא תכנית שבמרכזה ביטול חוק השבות. בעבר היה זה החוק הקים את המדינה. היום הוא מעכב את התפתחותה. אלו השלבים הנדרשים:
- ישראל מכריזה על ביטול חוק השבות, בתוך חמש שנים ממועד ההכרזה.
- במהלך שנים אלו יינתן לעולים סל הטבות רחב, שיפחת מדי שנה, עד לביטולו המוחלט.
- לאחר חמש שנים יהיה תהליך ההתאזרחות בישראל כמקובל בארה"ב או קנדה, ויהיה כרוך בתנאי קבלה מחמירים.
במקביל יש לפעול לביטול אזרחותם של אנשים המחזיקים אזרחות ישראלית בשבתם דרך קבע בחו"ל, כתעודת ביטוח לעת צרה. מי שעושה כן מנצל את ה"פראיירים" השומרים על ביתו, משלמים מסים, מבצעים שרות מילואים ותורמים לטיפוח המקלט, אליו יוכל לחזור לכשיחפוץ. לא עוד. בתום חמש השנים, לא יוכל "אזרח דה לוקס" שכזה לשוב ארצה, אלא לאחר שעמד בתנאי הקבלה המחמירים. למשל: השלים את חלקו בעוגת המסים בגין השנים בהן נהנה מפטור.
קהילות יהודיות בסיכון ייהנו גם בעתיד, על פי צווי שעה מיוחדים, מאזרחות אוטומטית.
התכנית מכוונת ליהדות ארה"ב, החולמת אי פעם בעתיד "לעשות עליה" ולגדל את ילדיה באווירה יהודית-ישראלית. היא מיועדת ליהדות צרפת, היושבת על גדר האנטישמיות בהמתנה לראות איך יפול דבר. היא מיועדת ליהדות רוסיה, המעדיפה כיום לעשות כסף בארץ המוצא תוך ידיעה ש"תמיד אפשר לעלות לישראל, אם נרצה".
מהלך כזה, המבטל אנכרוניזם מתגלגל מימי הקמת המדינה, יביא לארץ רבים מן היהודים הנהנים כיום מישיבה נוחה על הגדר. תוצב בפניהם ברירה חדה- לעלות לארץ בתוך חמש שנים, או להפסיד את ההזדמנות, רובם יעדיף את המותג האיכותי המוצע להם – עדיין- במחיר מבצע.