באקדמיה הליך זה הוא לחם חוקם של בעלי הרעיונות, התזות . אינך יכול להגיש עבודה כלשהי מבלי לבססה על מובאות מקדמונים כאלה ואחרים התומכים בדעתך, ומניחים תשתית ראויה להצדקתה בעיני מוריך, האמורים להעניק לך את הציון המיוחל.

לגישה ארכאית זו יש דמיון רב לביטוי "לעבוד לפי הספר", לה נדרשים מנהלים רבים לאורך הקריירה שלהם. עבדו לפי הספר, מצווים עליהם, כי רק הסתמכות על ספרי עבר, וחכמת קדמונים היא-היא הדרך הראויה... על האבסורד הזה כתבתי כבר ספר בעצמי.

בעל הרעיונות המתוסכל, אשר הגה- יש מאין- רעיון מבריק השווה לכל הפחות נסיון, שואל עצמו ביאושו: מניין אמציא להם מובאות ואסמכתאות, שהרי המצאתי את הרעיון ממוחי הקודח! אז זהו –זה בדיוק הפתרון: להמציא את האסמכתאות!

   הסופר הארגנטיני המהולל, חורחה לואיס בורחס, הוא זה שזיהה את הרעיון המקסים של המצאות ביבליוגרפיות שלא היו ולא נבראו, ציטטות מומצאות, ואסמכתאות הזויות. הוא עושה זאת בכל סיפוריו המקסימים, ומשתית את רעיונות פעמים רבות על דברי פרופסורים כאלה ואחרים, או חוקרי עיתים ומדענים, כמו גם ביבליוגרפים ואנציקלופדיות –אשר לא היו ולא נבראו.

הוא לא עשה זאת סתם. במעשה הקונדס המחוכם שלו חבויה חכמה עמוקה. כל מה שאנחנו יודעים, כך בורחס, הוא מה שנכתב על ידי מאן דהו. בין אם זה התנ"ך, ספר הסטורי כלשהו, או העיתון של אתמול- אלו הביסוסים שלנו לנסח את עולמנו ואת אמיתותיו. אם כך, אומר בורחס, אם אתם רוצים הוכחה כתובה, הנה אני כותב אותה! (שהרי ודאי שכתיבתו שלו, של בורחס, אינה ראויה פחות משל כותב אלמוני כזה או אחר).

שמעתי על עורך דין אמריקאי שנהג להופיע בבית המשפט העליון של ארה"ב ולצטט בנאומי הסיכום שלו תקדימים משפטיים (שלא היו ולא נבראו) מן העבר. השופטים התרשמו כל כך, עד כי זיכו את לקוחותיו. כמובן מבלי לבדוק כלל את נכונות התקדימים שנהג להביא.

כולנו עושים זאת לפעמים. מי מאיתנו לא אמר "בעולם המערבי נהוג", או "חכמינו אמרו", או "קראתי באיזה מקום ש", כדרך להצדיק את טיעונינו. הבאת ציטוט מדויק לכאורה מפי מישהו שהמצאנו זה עתה היא פשוט דרך מתוחכמת יותר, ואלגנטית יותר לעשות זאת. כמו שאמר סטיבן רייט (Steven Right) : 42.7% מכל הסטטיסטיקות מומצאות במקום! (אגב,מניין לכם שציטוט זה עצמו נכון?)

הצורך להוכיח כל דבר על פי מובאות עבר הוא טרחני ושגוי. תרופה שפיתוחה מתבסס על מחקר מפוברק, יכולה בהחלט להציל חיי אדם.

אם אינכם יכולים לגמול את מעסיקיכם מן הדרישה להביא אסמכתאות לכל רעיון שלכם, פברקו אותן.

(פורסם ב"סטטוס", ינואר 2012)