סיכומה של שנה משעממת

נכתב ב- 5/1/2012

לפני כשנה, בבוקר צפרירי בתחילת שנת תשע"א, לגמה הגברת מדינתי שראל את קפה הטייסטרס צ'ויס המשובח של הבוקר, ואמרה לבעלה, "משעמם לי". בעלה, עמי שראל נגס בטוסט שלו, עמוס גבינת השמנת (3%) ופרוסות סלמון כבוש, והנהן בהסכמה.

הילדים כבר יצאו להם לבית הספר. הילד לא שכח לקחת את האי-פון שלו לבית הספר כדי שיוכל לסמס לחברים, והילדה לבשה את נעלי הדולצ'ה וגבנה (שאמא הביאה לה מהטיול באירופה). הבית היה ריק.

"כבר מזמן לא היתה פה איזו מלחמה", אמרה הגברת. "נכון", אמרה בעלה. "גם המצב הכלכלי טוב כבר כמה שנים. אני לא רגיל לזה".

אין ספק. עמי שראל ומדינתי שראל היו משועממים עד כדי פיהוק. 

"אז מה עושים?" שאלה האשה את בעלה. "איך עושים פה קצת בלאגן, כמו שאנחנו רגילים?"

"יש לי רעיון. נכון שהכלכלה בישראל במצב מעולה, ואפילו עלינו בדרוג האשראי? אז בואי נקרא לזה 'קפיטליזם חזירי' ונשגע את כולם".

"נפלא", כך האשה. "תשמע עוד רעיון משוגע: הצמיחה מצוינת. לכל אדם בארץ יש היום יותר כסף מבעבר. אז בוא נספר ש'הצמיחה לא מחלחלת למטה'. זה יהיה קורע!"

"והאבטלה? מה עושים איתה? הרי היא ירדה למספרים שלא יאמנו!" הצטער הבעל. "יש לי! יש לי! נגיד שמדובר בכלל במשרות חלקיות, ושבעצם זה כולל רק את 'דורשי העבודה', כך שזה לא באמת!"

האשה התמוגגה. סוף-סוף מתחיל להיות מעניין. "יש לי עוד רעיון מופרע: בוא נגיד שהעוני בישראל בלתי נסבל!" . בעלה קימט את מצחו: "את יודעת שזה לא נכון! הרי צורת מדידת העוני בישראל (חציון של חציון) מביאה לכך שככל שיש יותר מתעשרים בישראל- העוני כאילו עולה. האנשים 'נעשים' עניים רק בגלל שמישהו אחר העשר עוד יותר".

"מה קשור ' לא נכון'?" תמהה האשה." בוא נגיד, ותראה שזה יתפוס. וגם נגיד שאי אפשר להשיג דיור זול בישראל".

"מה אי אפשר?" התפלא הבעל. "הרי רק לפני חדשיים קנינו מגרש בגליל התחתון כמעט בחינם?". "נכון," אמרה אשתו. "אבל תנסה לקנות דירה ברח' רוטשילד בתל אביב!"

השניים חייכו בסיפוק. הם בדרך הנכונה.

"בואי נראה מה אפשר לעשות בענייני בטחון", הפליג הבעל בדמיונו. "אני יודע שכל המדינות האויבות סביבנו מתפרקות, הפלסטינים מפולגים, ואפילו איראן המצב די מחורבן. אז בואי נגיד ש'צפוי צונאמי מדיני' . מה דעתך?"

"אתה חושב שמישהו יקנה את זה? אתה יודע מה, אין מה להפסיד. ננסה. אחרת באמת יהיה פה משעמם".

ואז הגיע רגע של הארה אמיתית. כמעט בבת אחת הגו השניים את מילות הקסם "מחאת אוהלים". הם התבוננו זה בזו בסיפוק. "זה באמת יהיה אקשן!" התלהבה מדינתי שראל. " נדרוש 'צדק חברתי'. לא יודע מה זה אומר, אבל זה נשמע אחלה! " צהל עמי שראל.

לרגע אחד היו עמי שראל ומדינתי שראל מאושרים באמת. יהיה בלאגן!

אבל לאחר כמה דקות של שעשוע והנאה מהמחשבה על מה שיכול להיות, קדרו פני השניים. "זה היה משחק נחמד", נאנחה האשה, "אבל זה לא ילך".

"נכון", אמר בעלה."אף אחד לא יקנה את זה. את באמת חושבת שמישהו יצא לרחובות כדי למחות על 'המצב הכלכלי', כשהמצב באמת מצוין?"

"לצערי לא", אמרה אשתו. "גם בעניין המצב המדיני-בטחוני אני לא חושבת שמישהו 'יקנה' את השטויות שלנו".

ושוב שקעו עמי שראל ומדינתי שראל בשעמום הרגיל. עמי חזר לקרא בעיתון, ומדינתי הלכה לעשות צפרניים.