הנה טיפ: אל תשלמו טיפים!
נכתב ב- 5/1/2012
גל המחאה הצרכני שאנו בעיצומו – מקוטג' ועד דירה- מעורר תקווה כי אולי מוכן הצרכן הישראלי סוף סוף לחרוג משלוות יומו, ואף לשים לבו לנושאים צרכנים מעיקים נוספים. בשני הטורים הקרובים שלי, אעלה על גל המחאה הציבורי, ואנצלו להפניית הזרקור אל שתי תופעות חמורות, שעד כה לא ניתנה להם שימת לב צרכנית מספקת.
לפני ימים אחדים נקבע לי תור אצל רופא השיניים שלי, והחלטתי להרוג שתי צפורים במכה: השארתי את מכוניתי לטיפול תקופתי במוסך הנמצא לא הרחק מהם רופא, ומשם צעדתי למרפאה.
מזכירתו הנאמנה קיבלה את פני בחיוך טוב ובאדיבות, מילאה עבורי את הטפסים המתאימים, וציידה אותי בתמצית התיק הרפואי שלי בטרם אכנס אל מגדל השן של הרופא. הרופא עשה את שעשה, וכאשר סיים את מעשיו והסבריו, שלחני חזרה את המזכירה, לשלם את חשבוני. "אל תשכח," כך הרופא, " לשלם לרינה המזכירה את הטיפ". שלמתי את חשבון הטפול והוספתי 10% טיפ למזכירה כמקובל.
צעדי חזרה אל המוסך, שם חיכתה לי מכוניתי מטופלת ומצוחצחת. "הנה החשבון," כך מנהל המוסך, "ואל תשכח לשלם לגו'רג הפועל שטיפל במכונית, את הטיפ".
שלמתי את חובי, והוספתי 10% טיפ לפועל, כמקובל.
זה הרגע שבו הקורא המבולבל שואל את עצמו אם ירדתי סופית מפסי השפיות. ממתי משלמים טיפ לנותן שרות במוסך, או אצל הרופא? הלא מדובר בעובדים מן המניין המקבלים את שכרם מן המעביד, לא מן הלקוח ישירות. ומדוע, קורא יקר, אתה מוכן לשלם טיפ כשמדובר בנותן שרות אחר- המלצר? האם תהיה מוכן לשלם טיפ למוקדנית שגבתה ממך את תשלום החשמל, הטלפון או הביטוח?
יתכן ונראה לכם כי מדובר בעניין שולי. נעשה נא חשבון. בהערכה גסה קיימות באזור תל אביב רבתי למעלה מ-500 מסעדות בינוניות-גדולות. הפדיון היומי של מסעדה כזו נע בין 40,000 ₪ ל150,000 ₪ . הפדיון היומי של מסעדות אלו יחד עומד אם כן על כ-20,000,000 ₪. אם טיפ מקובל הינו בשעור 10%, מדובר בסכום של 2,000,000 ₪ המעביר ידיים בכל יום, ללא תיעוד, וללא תשלום מס! 500,000,000 ₪ לשנה באזור תל אביב בלבד!
חמור מכך: הטיפ ניתן מכיסו של המשלם, גם אם חשבון המסעדה עצמו עשוי להיות משולם על ידי המעביד. מדובר בכסף "נקי" ששולמו עליו כבר מסים בשעור של כ-100%! זוהי מכבסת כסף ההופכת כסף "לבן" ונקי לכסף שחור בלי בושה ולעיני כל. ואיש אינו מוחה.
אבל הגרוע מכל אינו בנזק הנגרם לאוצר המדינה, ולכיס הצרכן. הנזק הנוראי הוא דווקא לאותם אנשים יקרים להם אמור הטיפ להועיל: למלצרים עצמם. זוהי מלכודת פתאים אליה מצליח המעביד המתוחכם להכניס אותנו הצרכנים. הוא מאלץ אותנו לשלם את שכר עובדיו, וכך נמנע מתשלומי מס, בטוח לאומי, מס בריאות וכל הוצאה סוציאלית אחרת. מי שמשלם טיפ, דופק את המלצר ומאלץ אותו לעבוד ללא תנאים סוציאליים. מי שמשלם טיפ עושה יד אחת עם המעביד להעלים מס, להמנע מתשלום הוגן עבור עבודה ומאחריות סוציאלית כלפי העובד. 
הטיפ הוא דרך לקנות בדרך של פתוי את טפשותו של המלצר (בדרך כלל צעיר ותמים) בנזיד עדשים. הנוהג לשלם טיפ דומה לנוהג להעניק חרוזי זכוכית חסרי ערך לילידי אמריקה ע"י הכובש הלבן, כדי לשדוד את נכסיהם.
אני אינני משלם טיפים. אני מוכן להוסיף לחשבון המסעדה שלי ברצון כל סכום שישיתו עלי, 10%,12%, 15%, ובלבד שיהיה רשום ומתועד. שהמעביד ישלם מסים כחוק, ושיפריש לצד משכורת המלצרים את ההפרשות החיוניות לתנאים סוציאליים עבורם. המלצרים הם הילדים של כולנו. אם אתם אוהבים אותם, אל תשלמו טיפים.