התקציב והקשר הגורדי

מאת: אליעוז רבין

נכתב ב- 1/1/2012

שנים רבות התגאו המלך גורדיוס ובנו מידאס בקשר המיוחד בה נקשרה עגלתו של המלך. קשר מסובך כזה, רב פיתולים וחסר קצוות, לא נראה מעולם! מי שיתירו, נהגו בני העיר פריגיה לומר, ימלוך על אסיה כולה! והקשר הסבוך, שבימינו היינו מכנים ודאי "פלונטר", עמד כנגד חוכמתם של רבים וטובים אשר ניסו להתירו- וכשלו.

כמה דומה מדינת ישראל לפריגיה זו אשר גאוותה היתה על פתלתלות הקשרים (קשר בין הון ושלטון? קשר בין חמור לעגלתו?) כמה דומה הקשר הגורדי במורכבותו חסרת הטעם לתקציבה של מדינתנו: פתלתול, עיקש, וחסר פשר!

משך שנים ארוכות עשו רבים לסיבוכם של התקציב ומלאכת הרכבתו. די אם נזכיר את "חוק ההסדרים"- אותה פרוכת קדושה כביכול, המסתירה תחתיה את קופת שרצים של ביזוי החוק והדמוקרטיה. די אם נזכר בישיבות האינסופיות של כל העושים במלאכה אל תוך הלילות חסרי השינה, שסופם קבצים עבי כרס שאיש אינו קורא ואיש אינו מבין. תקציב המדינה. שרים וחברי כנסת, טרוטי עיניים וחסרי אונים מניפים את ידם להצבעה על ספר תקציב שלא קראו, ואם קראו לא הבינו. מיליארדים עוברים מכאן לשם, ואין פוצה פה ומצפצף, מלבד פקידי אוצר אחדים המחככים ידיהם בהנאה.

עד כדי כך הגיעו הדברים שבהגיע היום האחרון של החודש האחרון של שנת 2008, לא הצליחה הממשלה דאז להביא לאישור את תקציבה שלה, ונשרכה אל תוך שנת 2009 ללא תקציב מסודר, ללא יעדים וללא מדיניות. יצוין כי עצם קיומו של חוק המסדיר את פעילות הממשלה בהעדר תקציב, מוכיח את האבסורד שעצם קיומה של אפשרות כזו: מדינה ללא תקציב. אפסות ידם של מלכי פריגיה – סליחה, של שליטי מדינת ישראל- הביאתם לנהל את המדינה בשנה הרת גורל ומסובכת מאין כמוה כשנת 2009 – עם כל אתגריה ועל רקע המשבר הכלכלי האדיר העובר על העולם- ללא מדיניות כלכלית מוצהרת, ידועה וברורה.

זוהי הירושה הקשה שקיבלה לידיה הממשלה החדשה עם התמנותה בתחילת אפריל 2009. ספינת הכלכלה הישראלית נעה באותה עת כאוניה ללא מצפן, נישאת על משברי הכלכלה העולמית ללא כיוון וללא דרך. וממול, לא הרחק – ביולי 2009 למען הדיוק- ניצב קרחון-חוק ענק המאיים להטביע את הממשלה, אם לא יאושר תקציבה עד אז.

הפעילות לאישור התקציב, באיחור רב פרי חידלונה של הממשלה הקודמת, החלה בקדחתנות. תחת לחץ הזמן הופעה במקוריות רבה, ובדרך שתלמד בשנים הקרובות על ידי מנהיגים וכלכלנים, מהלך זריז להתגברות על המכשלות מן העבר.

מנהלי התהליך השתמשו בלחצי הזמן ובמורכבות התהליך כדי לעקוף לראשונה בישראל את כל המנגנונים הבירוקראטיים המסורתיים, את כל העיכובים ו"העיזים" המוכנסות לספרי התקציב, והביאו במהירות לאישורו. במהלך ימים בודדים הושגו תקציב שלם ומוגדר, עסקת חבילה מקיפה, ושקט תעשייתי. כל צווארי הבקבוק ההיסטוריים – אי אפשר כאן שלא להזכר בסיר האמפרי, גיבור "כן, אדוני ראש הממשלה"- עמדו משתאים מול המהירות והתנופה בה נעשו הדברים, ובעודם ממצמצים בתמיהה, חלפה לה מרכבת התקציב על פניהם, והותירה אותם משתנקים באבק. מה שלא בוצע משך חדשים ארוכים, בוצע בימים בודדים.

האם התקציב עצמו ראוי? האם יוכיח את עצמו? איני יודע (מרבית המומחים טוענים שהשפעת התקציב ממילא אינה גדולה כל כך...). אבל היכולת להעביר החלטות במהירות, ולבצען בסביבה בירוקרטית סבוכה בהחלטיות ובדרך המקורית בה הדבר נעשה, מעוררת השתאות.

ואולי למדו את התורה מאלכסנדר מוקדון. הלז, בדרכו לכיבוש אסיה כולה, עמד כתייר ממושמע בפריגיה אל נוכח פלא-הקשר הגורדי, ושמע את הסברי מדריך התיירים אודות היות הקשר בלתי ניתן להתרה. אלכסנדר, מבלי להתחשב באילוצים קואליציוניים ובתלונותיהם של פקידי אוצרו, הניף את חרבו ובאיבחה חדה חתך את הקשר הגורדי, והתירו אחת ולתמיד.

(פורסם ב"סטטוס", ינואר 2012)