ניהול- והאנכרוניזם המתגלגל (מתוך "הספר, נכתב עבור מי שרצה לעבוד לפי הספר אבל לא ידע על איזה ספר מדובר", הוצאת מטר)

מאת: אליעוז רבין

נכתב ב- 5/1/2012

סוסיםמדוע רוחב מסילות הברזל בעולם המערבי "56.5? כי זהו רוחב ישבנם של שני סוסים... בוני מסילות הברזל הראשונות המשיכו את מסורת קודמיהם, בוני ה"טראמים" אשר רתמו שני סוסים רחבי ישבן לקרון המסע.

ומדוע מקובלת אצלנו יציאה לפנסיה בגיל 65? מפני שקנצלר הברזל, ביסמארק, נהג לפתות את בני עמו להצטרף לצבאו, בהבטיחו להם חיי נוחות ומותרות בהגיעם לגיל 65, על חשבון המדינה. קוץ קטן היה בה, באליית הפנסיה בכך שבזמנו של ביסמארק (1815- 1898) היתה תוחלת החיים לגבר גרמני גיל 55 בקרוב.  במלים אחרות, הסוציאליזם המודרני מקדש כיום תרמית  בת המאה ה-19, ומעלה אותה למדרגת ערך מקודש.

 

בכל עולם הניהול אנו נתקלים חדשות לבקרים בתהליכי עבודה "מקודשים" כביכול, אשר כל סיבת קיומם והתקיימותם הינה- קיומם. הקושי להתנתק מכבלי העבר נקרא האנכרוניזם המתגלגל. זוהי התופעה המשעבדת אותנו להרגלי עבר, לעתים אף ללא יכולת לזהותם ככאלה. האנכרוניזם המתגלגל נולד אי פעם, לעתים מסיבות מוצדקות, ומאז הוא חי מבלי שמישהו זוכר עוד את סבת קיימו, ומכאן- את הצורך לבטלו.

משך כ- 40 שנה נדרשו מחזיקי רכב למשוך תעודת פוליסת ביטוח חובה אצל סוכן הביטוח שלהם, לכתת רגליהם לבנק הקרוב, לשלם ולהחתים את הבנק  כעדות ליום ושעת התשלום. טרחה לא קטנה בעולמנו המודרני.

סיבת תהליך קלוקל זה נעוצה בעבר. בימים בהם לא היו חברות הביטוח ממוחשבות דיין נהג טופס ביטוח חובה ידני. מכיוון שהאחריות לתשלום תביעות ביטוח חובה לא חלה על החברה עצמה, אלא על תאגיד שנקרא "אבנר", היו בין החברות מי שנתנו יד להוצאת ביטוחי חובה בדיעבד, דהיינו רק לאחר שהתאונה קרתה. כך יכלה החברה להועיל לסוכן וללקוח, כשהיא עצמה אינה נושאת בעלויות, ובהעדר הוכחה מוצקה למועד המדויק בו הוצאה תעודת הביטוח. עמד הפיקוח על הביטוח והתקין תקנות – רק בנק יהיה רשאי לחתום על התעודה, וכך לוודא נכונותה.

לימים, עם ביטולו של תאגיד "אבנר", הועברה האחריות לחברות הביטוח  עצמן. משמע, לא היתה עוד מוטיבציה כלשהי לחברה  לגרום לעצמה נזקים בדרך זו. גם מחשוב החברות השתפר מאד, וקל היה לוודא את מועדה המדויק של הנפקת תעודת ביטוח החובה.

רק התקנה לא שונתה. תהליכי העבודה המסורבלים נשארו בעינם, ואיש לא שאל מדוע ולמה. עברו שנים רבות בטרם הומצא תהליך "חובה חתום" ולכבודו בוטלה גם תקנת האנכרוניזם המתגלגל של החתמת הבנק.

דוגמה נוספת היא שיטת תשלום העמלות הנוהגת לאנשי מכירות בחברות השונות.

אי פעם היה בה צורך. בעת המהפכה התעשייתית, כאשר עולם הניהול למד למדוד כל תחום ותחום על תשומותיו ותפוקותיו, נותר ענף המכירות האחרון שאינו מדיד. אנשי המכירות יצאו להם מדי בוקר לדרכם, ואיש לא ידע ולא יכול היה למדוד את פעילותם. מכיוון שלא ניתן היה לוודא את תשומות אנשי המכירות, החליטו מנהליהם הנואשים למדוד את תפוקותיהם בלבד. "יביאו, יקבלו", אמרו הללו לעצמם, בחששם לשלם לאנשי המכירות בגין עבודה שלא בוצעה. כן נולד עולם העמלות.

מאוחר יותר התבטל הצורך בו: שיטות המדידה של פעילות אנשי המכירות הפכה משוכללת יותר ויותר. מוקדי מכירות נמדדים בצורה מושלמת מדי דקה, ואפילו אנשי-שטח נמדדים בהצלחה בשיטות שונות, לרבות מערכות PDA  המצוידות ב GPS (אין ספק כי ריבוין של מלים המורכבות מ3 אותיות לועזיות תורם אף הוא לרצינות הטיעון). מדוע אם כן נותר בעינו מערך העמלות?

אנכרוניזם מתגלגל! עמלות אינן מעודדות תפוקה, אלא להיפך. הן אינן מעודדות איכות, או נאמנות למקום העבודה, או פעולה חיובית אחרת כלשהי. אנשי המכירות נבחרים בהתאם לפרופיל אישיותי מוטיבציוני. הבולטים ביותר בארגון, מן הסתם. מדוע דווקא אותם יש לתמרץ? בכל המוקדים האיכותיים שפגשתי בעולם  אין נהוגה עוד שיטת עמלות כלל.  מנהלים השכילו סוף סוף להבין כי עמלה אינה ניהול, אלא התחמקות מניהול!

כיצד תזהה, אתה המנהל תאב החדשנות, את האנכרוניזם התגלגל בארגונך? שאל את כפיפיך: "מדוע אנחנו עושים את זה כך?" אם יענו לך בנוסח "ככה זה מתמיד", כנראה פגשת אנכרוניזם כזה. בטל אותו. הסיכון שאתה נוטל  קטן מאד.