כעל נחיצותו של הלא-נחוץ
נכתב ב- 5/1/2012
קראתי בשמחה על כוונתו של פרופ' ניקולס נגרופונטה לספק לכל ילד בעולם "טאבלט", או נטבוק מכל סוג שהוא, במחיר השווה לכל נפש. התכנית נועדה ליצור מהפכת מידע בקרב ילדי העולם, ובעיקר העולם השלישי. ומהפיכת ידע עשויה להביא עימה מהפכה תרבותית, ובהמשך- מהפכה כלכלית.
כמוני שמחו על התכנית בודאי גם אנשי חברת אפל ושאר יצרניות הנטבוק, ואיתם יצרני השבבים, אנשי התוכנה והשיווק. תכניתו הקודמת של פרופ' נגרופונטה המכונה OLPC (מחשב לכל ילד) אמנם לא צלחה, אך אין ספק שחזונו של הפרופסור –בנו של אייל ספנות יווני, ואחיו של מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר- ראוי ומרחיק לכת.
הכרזת התכנית הזכירה לי את היום בו הציג סטיב ג'ובס את ה IPAD. בטקס חגיגי ומרשים הוצג לעיני העולם המשתנה מכשיר שאף אחד לא צריך: מי שרצה מכשיר נייד לצרכי שיחות טלפוניות לא מצא בו את מבוקשו. מי שנזקק למחשב- מדוע שלא ינשיך להשתמש במחשבו הנייד? מי שהתרגל למכשירים ההולכים ומתמזערים, נדהם לגלות מכשיר מגודל ומגושם. למה צריך את הדבר המיותר הזה? זה לא נתחבר לדיבורית, ולא נכנס לכיס. מה הוא עושה שלא עשו קודמיו? אין ספק, חשבו הספקנים (ואנכי ביניהם), המכשיר אינו נחוץ!
כמובן שכולנו טעינו. הצעצוע המוזר, החפץ-אין-חפץ בו הפך בן לילה ללהיט. אין בעולם המערבי ילד שאינו דורש מהוריו לקנות עבורו את המשטח המוזר הזה. אין איש עסקים המכבד עצמו שאינו משעינו על ברכיו בכורסת המחלקה הראשונה בה הוא טס לאי-שם.
מסתבר שהדברים הבלתי נחוצים הם הנחוצים ביותר.
לפני שנים רבות, כאשר עוד נהגנו לפתח פילם כדי לראות תמונות, המציאה משפחת פראג' את "פוטו פראג'": פיתוח תמונות תוך שעה (היום זה באמת נראה אנכרוניסטי). אבל מה הרבותא? שאלו רבים: הרי את 20 התמונות הראשונות צילמנו בטיול לגולן, לפני שלושה חדשים. עוד 10 צילמנו בביקור אצל הדודה, לפני שבוע, ואת היתר אתמול במסיבה. אז למה כל כך דחוף לפתח תוך שעה? זה מיותר. כמובן שפוטו פראג' היה להיט היסטרי.
כאשר הומצאה הטלוויזיה שאלו רבים: מדוע חשוב לראות את הקריין? הרי אנחנו שומעים אותו.
כאשר הומצא הווקמן נדו רבים לממציאו אקיו מוריטה, הבעלים של סוני. מדוע ירצה מישהו לרוץ ברחובות ולהאזין למוסיקה בעת ובעונה אחת? למרבה המזל, באותה תקופה בערך הומצא הג'וגינג (המצאה מיותרת ובלתי נחוצה כשלעצמה) והווקמן הפך להיות פריט חובה.
אנחנו נמצאים בעידן מיוחד מאד בתולדות האנושות. זהו העידן הראשון שבו יש יותר פתרונות מבעיות. כל תורות הכלכלה המודרניות מתבססות על הנחת היסוד שקיים מחסור במשאבים, שאין די תשומות בעולם, ושצריך לבחור אילו מצרכינו נוכל למלא, כי אין לכולם. והנה הביא העידן הדיגיטלי להיפוך מוחלט שלהנחת יסוד זו. יש די לכל. יש יותר מדי לכל. יש יותר יישומים מצרכים. ממציאים מביאים פתרונות, ומחפשים בעיה שתתאים להם.
פרופסור דן אריאלי לימד אותנו שבני האדם אינם רציונאליים. איננו מאמצים משהו משום שהוא "דרוש" לנו, אלא משום שהוא עונה על דחפים פסיכולוגיים סמויים המפעילים אותנו. ההסבר המנומק, הרציונאלי מגיע אחר כך. הוא בה להסביר את הבלתי מוסבר, ולהציג את דפוסי הצריכה שלנו כהגיוניים בדיעבד. אי אפשר לנבא את הצלחתו של מכשיר על פי "נחיצותו".
חפשו את ההמצאות הבלתי נחוצות. הן יוכחו כנחוצות לנו ביותר.