הוא שבע רצון? או לא שבע רצון?

נכתב ב- 28/8/2012

אחד האתגרים הגדולים ביותר אם לא הגדול שבהם, העומד בפני המנהל הינו האתגר של הנעת העובד. המנהל מבקש להניע את העובד להשקיע ממרצו ומזמנו (לעיתים אף מזמנו החופשי) על מנת לתרום להשגת מטרות הצוות או הארגון. עובדה עליה יסכימו מרבית המנהלים הינה שעובד שבע רצון הינו בעל מוטיבציה גבוהה יותר ותורם יותר לארגון. ומכאן שמנהלים ישאפו להעלות את שביעות רצון העובדים שלהם.

הבעיה מתחילה כאשר המנהל חש שלעובד שלו יש מגוון סיבות שלא להיות שבע רצון- סיבות הקשורות לשכר, תנאים, שעות עבודה, מרחק מהבית ועוד. סיבות שלרוב אין למנהל הישיר השפעה גדולה עליהן. אם כך, שואלים מנהלים, איך אני יכול לייצר אצלו שביעות רצון בתנאים כאלו??? יש לי עבורכם חדשות טובות!

מחקרים זיהו כי אין קשר ישיר בין שביעות רצון לחוסר שביעות רצון. שאלו כל חייל בטירונות- "איך בצבא? " ותקבלו שורה ארוכה של תלונות "אנחנו קמים בארבע בבוקר, סופגים צעקות מהמפקד, אוכלים אוכל איום ונורא..." ואם תשאלו "ומה עוד?" סביר להניח שתקבלו שורה של שבחים "יש לנו שם חבר'ה מדהימים, והמפקד שלי קשוח אבל אדם כל כך ערכי...". שביעות הרצון וחוסר שביעות הרצון חיים יחד לגמרי בשלום. דוגמאות למקרים דומים נוכל לראות בכל נושא כמעט- בזוגיות בעלי גם תומך בי וגם משגע אותי, הילדים מעניקים כל כך הרבה אהבה אבל גם עושים כל כך הרבה בלאגן וכן, גם בעבודה יש את הגורמים שמיצרים אצלי שביעות רצון ויש את אלו שמיצרים חוסר שביעות רצון והם לא סותרים האחד את השני.

הרצברג היה החוקר הראשון שמיפה את הגורמים החשובים ליצירת שביעות רצון בעבודה או ליצירת/ צמצום חוסר שביעות רצון בעבודה. לגורמים המשפיעים על חוסר שביעות הרצון של העובד הוא קרא גורמים אקסטרינזים (חיצוניים)   בין גורמים אלו- שכר, ביטחון וקביעות בעבודה, תנאי עבודה, וכד'. העדר גורמים אלו יכול לייצר חוסר שביעות רצון אך סיפוקם לא יביא לשביעות רצון אלא למצב ניטראלי בלבד. לגורמים האחראים על שביעות הרצון קרא הרצברג גורמים אינטרינזים (פנימיים) בין גורמים אלו- מימוש ופיתוח עצמי, עניין בעבודה, שאיפה להישגים וכד'. סיפוק צרכים אלו עשוי להביא לשביעות רצון ולהשקעה ומסירות מצד העובד.

אם כן, על מנת ליצר שביעות רצון ולהניע את העובד להשקיע בעבודתו ובהשגת מטרות הארגון מוטב למנהל לחפש ולהשקיע ביצירת מניעים אינטרינזים אצל עובדיו.

בהצלחה.