עשה זאת בקצרה
פורסם ב"עדיף" ב- 10/3/2013
הלקוח החדש שלנו הוא בן 30 וקצת, בעל משפחה צעירה, או בדרך להיות כזה. יש לו עיסוקים רבים, אבל איכשהו גם הרבה זמן פנוי. הוא מוצף במסרים בכמות מבהילה, והאבולוציה לימדה אותו למיין אותם במהירות, ולמצוא רק את מה שמעניין אותו. מוחו הוא מנוע חיפוש אדיר, אצבעותיו רצות על מקלדת הסמארטפון במהירות, ועיניו בולעות שורות מידע בשניות.
האמהות של הדור החדש מתלוננות על ילדיהם ש"אינם קוראים". הן מבכות את התקופה בה היה הילד יושב במיטתו ואוחז בידו ספר, מעלעל ומדפדף, והולך לספריה להחליפו.
הן טועות, האמהות! הדור החדש קורא המון. הוא קורא הרבה יותר, והרבה יותר מהר, ממה שקראנו אנחנו, בני הדור הקודם. הוא פשוט קורא אחרת.
הוא מדפדף בקינדל. בטאבלט. באייפד.
הוא קורא מסרונים. 4-6 מלים בממוצע, סמליל אחד או שניים, ותחביר חדש ומומצא שמצליח לבטא בדיוק את רצון המתקשר.
הוא מצייץ בטוויטר. מיקרו בלוגינג של 140 תווים או פחות, המביעים את רגשותיו, מחשבותיו והגיגיו של הכותב.
הוא משתתף באתר "6 מלים", ומצליח לספר שם סיפור, לעצב מחשבה פילוסופית, ולרגש את הקורא ב6 מלים בלבד.
הוא נוטש את העיתון המיושן, ומחפש את תבנית ה"מטרו" הקצרה ובעלת הכותרות הבולטות. הוא גולש באינטרנט ברפרוף, ומתעכב לחקור רק את מה שחשוב לו במיוחד.
בקיצור, הוא רוצה את זה בקיצור.
הוא מבקש שתגידו לו את העיקר. שלא תבלבלו לו את המוח. שתנסחו את הדברים במלים קצרות ובהירות. הוא לא רוצה לקרוא חוזה של 60 עמודים, והוא דורש שתתארו את הכתוב בו בעמוד או שניים. הוא מבקש שתציירו סמליל, תמרור אם תרצו, ששווה כידוע אלף מלים.
בכתבה בעיתון הארץ סופר כי " לפני כחצי שנה נתן רשם בית המשפט העליון, השופט גיא שני, החלטה כמעט היסטורית בתולדות המשפט בארץ. הוא הורה לאדם שערער לעליון לקצר בחצי את כתב הטענות מ-44 עמודים ללא יותר מ-20. כדי למנוע התחכמויות בנוסח עבודות סמינריוניות באוניברסיטה הוא גם הוסיף שתי הנחיות מפורטות להגשת הערעור: “על המערערים להגיש הודעת ערעור מתוקנת בהיקף של עד 20 עמודים ברווח כפול, בגופן David, בגודל 12 ובמרווח ‘רגיל’ בין האותיות”, כתב בהחלטתו". איזה שנוי מרענן ואיזו סטירה למשנתו של אהרון ברק שבקשה "לכתוב הכל".
רשות נירות ערך בישראל הודיעה בכנס התאגידים האחרון כי שנת 2013 תהיה "שנת קיצור הדו"חות" של החברות והתאגידים. איזה הבדל מעבוי הדו"חות בשיטת ה"ברנע"!
אמרה חביבה המיוחסת לאישים שונים מספר על מכתב בו נאמר : "אני מתנצל שאני כותב לך מכתב ארוך זה. פשוט לא היה לי זמן לכתוב קצר."
האם לא הגיע זמנה של תעשיית הביטוח, כמו גם תעשיית התקשורת, הבנקאות, התיירות ועוד, לקלוט שאנחנו עומדים מול לקוח חדש, ובפתחו של עידן חדש? האם לא הגיע הזמן להתיישב ולשאול את עצמנו מדוע עלינו לשפוך מלים רבות כל כך על מוצר שבבסיסו הוא פשוט עד מאד. אם יש לך להגיד משהו, עשה זאת בקצרה.
או כמו שכתבתי בדף הפייסבוק של "דבּר פשוט" : "אפילו במשפט הזה יש כמה מלים מיותרות".