כותרת
פורסם בעדיף ב- 10/4/2013
בספרו "1984" צייר ג'ורג' אורוול תמונה קשה של עולם נעדר פרטיות, בו כל אזרח מואזן על ידי השלטונות ואינו יכול להסתיר מהם את מעשיו, ואפילו את מחשבותיו הנסתרות. המעקב המתמיד אחר האזרח זכה בפיו לכנוי "משטרת המחשבות", והשלטון המתואר בספרו הוא טוטאליטרי ואכזר. כולנו התרגלנו לראות בחזונו של אורוול חזיון קשה של עולם עתידי חשוך, הזהרה מפני ההשלכות הנוראיות של החדירה לפרטיותו של כל אחד מאיתנו. רבים גם מבכים את ההתפתחויות הטכנולוגיות, המדעיות ורפואיות של השנים האחרונות כהתגשמות חזונו האפל של אורוול.
הדוגמה הבוטה ביותר כביכול להתגשמות החזון האורווליאני היתה מזרח גרמניה. מדינה בה חופש ועצמאות הן מילות גנאי, והשפה התקנית היא Newspeak, המאפשרת למשטר לקרא בשמות חיוביים לתופעות שליליות. והנה דווקא נפילת חומת ברלין סיפקה לנו מבט אירוני על חזונו של אורוול, והביאה עמה ספק ביתכנות הסיוט שחזה. 
ככל שהתגלו שם עוד ועוד מרתפי ענק ובהם סלילי הקלטה, התבררו שתי עובדות: 1. כל תושבי המדינה היו תחת מעקב כל העת. 2. לא היה מי שיאזין להקלטות האלה! הלא כדי ללוות את חייו של אדם 24 שעות, דרוש אדם נוסף, שאין לו כביכול חיים משלו, וכל כולו קודש להאזנה לחייו של זולתו...
האם יתכן שכל חזונו של אורוול ראה צל היכן שיש למעשה הרים?
השאלה עולה במלוא עוזה לנוכח פחדינו בהווה מהתפתחותה המואצת של הטכנולוגיה, המאפשר לעקוב אחר כל תנועה והגיג שלנו כל העת. מצלמות האבטחה ומצלמות המהירות הפרושות בכל מקום מזהות את פנינו ומאכנות אותנו בכל שעה משעות היום. הפייסבוק ושלל מנועי החיפוש באינטרנט עוקבים אחר כל הגיג, הקלקה או התעניינות שלנו ומפיקים מכך מידע. מכשירי הGPS וקופסות המעקב שברכבנו מדווחים על מיקומנו ועל התנהגותנו בכביש. שבב מידע המוחדר מתחת לעור אינו עוד נחלתם של כלבים בלבד, והוא משמש לעדכון מידע רפואי ולמניעת חטיפות של בני אנוש.
האם זה רע? האם "האח הגדול" ניצח, כפי שחזה אורוול? ככל הנראה האמת הפוכה.
הבטחון האישי שלנו גובר הודות למצלמות האבטחה. מעשי אלימות נמנעים, ופשעים מפוענחים הודות להן יום יום. המזל"ט המשטרתי המצלם אותנו מגובה רב מונע תאונות, וגם משפר את איכות הנסיעה במנעו פקקים. המידע העצום האגור עלינו ועל אחרים בנבכי המרשתת מאפשר גישה לאמצעי ריפוי וטיפולים מצילי חיים שלא היינו יודעים אחרת על קיומם, ואף מאפשר לנו דיאלוג עם הרופא המומחה מעמדה של כח ושיוויון. הקופסה השחורה שנתקין ברכבנו תמנע מבננו, הנהג הצעיר, כניסה לצרות או נהיגה בשכרות. מכשיר הטלפון החכם שלנו ימנע מאיתנו ללכת לאיבוד, יתריע בפנינו על צרה רפואית מתקרבת, ואף יזעיק עזרה.
מחירי הסיכון משתנים לטובתנו, הצרכנים, ככל שהאקטואריה הסטטיסטית הופכת לודאות עובדתית. בדיחות על אקטוארים ("מה ההבדל בין אקטואר רגיל לסיציליאני? הראשון יגיד לך כמה ימותו. השני יתן לך שמות וכתובות...") הופכות למציאות, וחיינו הופכים בטוחים ומשופרים יותר באמצעות שפע המידע והפלטפורמות הטכנולוגיות הנושאות אותו. מעבר הגבולות, והכניסה למתחמים המעניינים אותנו הופכים קלים ונטולי תורים בעזרת קריאה ביומטרית של תכונותינו.
חברות ביטוח משנות לחלוטין את גישתן: מגישת "הפיצוי לאחר המקרה המצער", לגישת "האחריות על מניעת המקרה". הכלים העומדים לרשותן למנוע מאיתנו נזק הולכים ומשתכללים, וזהות האינטרסים בינינו לבינן –הולכת וגוברת.
האם קיים סיכון? כנראה שכן. כפי שהוא קיים בשימוש באנרגיה אטומית, או בנהיגה ברכב ממונע. האם הברכה עולה על הסיכון- ללא ספק. אורוול הציב בפנינו אתגר. נראה שאנחנו עומדים בו היטב.