אמרתי לכם!

מאת: אליעוז רבין

נכתב ב- 30/7/2012

כבעל אופי פולני-משהו, איני יכול להתאפק לנצל הזדמנות שנקרית לידי כדי לזעוק בשמחה: אמרתי לכם! הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה השבוע את ניתוח תאונות הדרכים של השנה החולפת, שנה שהדגישה עוד יותר את מצב התחבורה המצוין בישראל, ואת הירידה העצומה במספרי ההרוגים משנה לשנה (הודות לתשתיות המשתפרות).
מצלמת מהירות

ה"הפתעה" המרכזית בפרסום לא היתה הפתעה כלל: מהירות מופרזת אינה סיבה מהותית לתאונות דרכים! למעשה רק 1.5% מן הנהגים שהיו מעורבים בתאונה קטלנית נהגו במהירות מופרזת. 0.3% מן הנהגים שהיו מעורבים בתאונה כלשהי נהגו במהירות מופרזת.

שוב הוכח כי הדעה הרווחת, המטופחת כל העת על ידי השלטונות ועל ידי גופים מעוניינים כ"אור ירוק", בדבר חשיבות המאמץ למניעת מהירות מופרזת היא עורבא פרח. אחוז גבוה ולא פרופורציונאלי מן התקציב למניעת תאונות דרכים מושקע בבעיה השולית הזו: ניידות מוצבות בשטח, תמרורי אזהרה פזורים, ויכוחים עזים ניתשים על החקיקה המוצעת להעלות את המהירות המותרת, ועיקר העיקרית- מליונים הוצאו ועוד יוצאו על הצבת מצלמות המהירות המפורסמות.

כבר לפני כשנתיים פרסמתי מאמר בשם "מצלמות המהירות, המטבע והפנס" (ובו הפסקה הבאה: " ב25 באוגוסט2011 , ממש לפני ימים אחדים, פורסם ב"אוטו אקספרס" הנחשב מחקר מטריד, שגילה לנו את מה שידוע זה מכבר לכל איש מקצוע הקשור לענף הרכב. המאמר שכותרתו "Speed Cameras Fail to Cut Collisions", מביא נתונים מטרידים מן המדינה שהפכה את מצלמות המהירות לחזות הכל, בריטניה. על פי נתונים אלה לא רק שהצבת מצלמות מהירות לא הורידה את מספר התאונות, אלא שבמקומות רבים עלה מספרן ממועד הצבת המצלמות. ב-7 מ44 אתרי הצילום בעמק התמזה וב-4 מ 47 בקמברידג'שייר חל גידול של ממש במספר התאונות מרגע שהוצבו המצלמות. קיטון לא נרשם למעשה כמעט בשום מקום. הנתונים אושרו ואומצו על ידי משרד התחבורה הבריטי."

והנה, מגלה לנו הלמ"ס שבין 2011 ל2012, על אף שהמהירות הממוצעת לנהיגה בפועל עלתה, חלה ירידה גדולה במספרי הנפגעים בתאונות.

האמת הפשוטה היא:

  • - מהירות אינה גורמת לתאונות
  • - מצלמות מהירות אינן מפחיתות אותן

 

 

 

להתעקשות הממשלתית לטפל בבעיה הלא נכונה הסבר הגיוני יחסית: הדרך הקלה ביותר "לצוד" נהגים עבריינים ולגבות מהם קנסות היא מצלמת המהירות. אבל מדוע אנחנו הנהגים, קרבנות השיטה, לא רק שמסכינים לה אלא ברובנו אף מצדיקים אותה? לפסיכולוגים הסברים משכנעים בעניין זה (ראו "סינדרום שטוקהולם" למשל), אבל בעיני זהו משל על היכולת המניפולטיבית האדירה של עולם השיווק על תפיסת הצרכן.

המשווק החכם (והממשלה היא בהחלט משווק חכם) מוכר לנו תפיסות עולם לפני שהוא מוכר לנו מוצר. הוא משכנע אותנו שיש קרם למרפק שהוא שונה מקרם לפנים, ושבלעדי שניהם חיינו אינם חיים. הוא מסביר לנו שבלי מיחזור נייר "יכרתו כל יערות הגשם בברזיל" (בעוד האמת היא שהיערות לתעשיית הנייר ניטעים במיוחד לשם כך, והמיחזור מקטין בפועל את נטיעתם!).

כאשר "מוכרים" לך קונספט, נסה לזהות את בעל האינטרס שמאחוריו. אל תמהר לקנות "אמיתות" שמטרתן לגעת בבלוטות הרגש שלך, ולהניע את ידך בכיוון כרטיס האשראי. ובעיקר- גלה מעט סקפטיות האם ה"אמיתות המוחלטות" שאתה מאמין בהן אינן אלא מוצר שיווקי אשר הוחדר בערמומיות יתר לתוככי תודעתך.

לעובדות אלה יכולות להיות השלכות מעניינות גם בענף הביטוח. האם נוכל לשפר את החיתום בענף יטוח רכב כך שיוכל להבדיל בין נהג לנהג על פי התנהגות הכביש שלו? האם לא כדאי לנצל את המידע הרב שהלמ"ס מספקת לנו על מנת לעודד נהגים לטפל בבעיות האמיתיות של נהיגתם, ולתמחר אותם בהתאם? האם  לא ראוי שענף הביטוח- אחד הנפגעים העיקריים מתאונות רכב- יקח על עצמו פיתוח מוצרים  ורעיונות אשר יגרמו להפחתת התאונות, בהתאם לגורמיהן האמיתיים? האם לא חושב שהענף ירים את דגל המלחמה במצלמות המהירות המיותרות, ולהעברת החסכון שייגרם מביטולן לתועלת המבוטחים, או לשיפור התשתיות?

למהלך כזה יכולה להיות חשיבות לאומית, וגם דימויין של חברות הביטוח בעיני הציבור לא ינזק.