כותרת

פורסם במגזין "עדיף" ב- 20/11/2014

אם אינני טועה רעיון "הפוליסה התקנית" הומצא בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. בבסיס הרעיון נמצאת ההנחה שהמדינה (באמצעות הפיקוח על הביטוח) יודעת טוב מן האזרח איזה ביטוח דרוש לו, ותפקידה לסייע לו בהתמודדות מול חברות הביטוח, שמא יטעו אותו הללו, וימכרו לו ביטוח שאינו דרוש לו, או שלא ימכרו לו את הביטוח הדרוש לו.

רעיון הפוליסה התקנית חל על ארבעה מוצרי ביטוח: ביטוח רכב (רכוש);  ביטוח רכב (חובה) ; ביטוח דירה ותכולתה; ביטוח נסיעות לחו"ל.

מותר בהחלט להניח שלפני כמעט 40 שנה רעיון זה היה נכון בחלקו, והוא המשיך את הקו הממשלתי המוכר לפיו המדינה יודעת יותר טוב מאזרחיה מה דרוש להם, והיא מפקחת על תחומים רבים בחיינו כדי לקבוע את תוכנם ואת מחירם. כתוצאה מבינת-העל של השלטון ראינו כולנו ערוץ אחד, בשחור לבן, אכלנו לחם אחיד, גם כן בשחור ולבן, ואכלנו אשל (בלבן בלבד). כך גם הגענו לאינפלציה מרהיבה, לספק טלפון יחיד, לחברת רכבות אחת ולחברת חשמל אחת.

מעניין לבדוק את הרעיון הפוליסה התקנית דווקא אל מול  חזון משרד המפקח על הביטוח, הכולל:

• קידום התנהלות הוגנת, שקופה ואחראית של הגורמים בשוק;
• יצירת מוצרים הוגנים, שקופים, מגוונים וזמינים;
• הגברת התחרות בשווקים;
• מעבר לפיקוח על-פי עקרונות;
• שמירה על יציבות הגופים המוסדיים;
• הגברת המודעות הפיננסית.

רעיון הפוליסה התקנית ודאי אינו מעודד שקיפות או זמינות. המלל המוכתב על ידי השלטון מסורבל וארוך, ואינו ניתן לעיכול על ידי בני תמותה. חברה המעוניינת לסטות מהטקסט המקורי נתקלת בלאו מוחלט המגובה על ידי הוראות החוק שאינן מאפשרות לשנות פסיק. אחת התוצאות היא שהציבור אינו קורא ואינו מבין את הפוליסות. הוא נואש מהאפשרות להבינן. אפשר בקלות לכתוב מחדש את הפוליסות הנוכחיות בעברית מובנת, וב2-3 עמודים. האם האוצר מאפשר זאת?

גמילת הפיקוח מהתערבות דקדקנית

ומה באשר ל"יצירת מוצרים מגוונים"? הפוליסה התקנית מכתיבה כמעט את כל תכולת הביטוח, ומותירה מקום קטן מאד, אם בכלל לגיוון מוצרים. מדוע שלא יהיה ניתן להציע ביטוח רכב נגד תאונות בלבד? או נגד גניבות בלבד? מדוע אי אפשר לשלב ביטוח חיים בפוליסת הרכב? מי קבע שזו התכולה ואין בלתה?

במישור הגברת התחרות עושה הפוליסה התקנית לכאורה שירות טוב: היא מאפשרת השוואת מחיר בין מוצרים שווים. מצד שני היא אינה מאפשרת תחרות אמיתית במוצר ובאיכותו. שכרנו יוצא בהפסדנו.

פוליסה תקנית היא ההפך הגמור מ"מעבר לפיקוח על פי עקרונות". פיקוח על פי עקרונות אינו מתערב בתכולת המוצרים, בשיווקם, באריזתם. הוא קובע מספר עקרונות בסיס (ניסיון כזה אכן נעשה לאחרונה ("עקרונות לניסוח תכניות ביטוח - עמדת ממונה", יולי 2013), אך מיד לאחר מכן הוכיח הפיקוח שאינו יכול להיגמל מהתערבות דקדקנית בכל מילה, תו ופסיק שכתבו חברות הביטוח בפוליסות שהגישו מחדש לאישורו. במקום לשבת על הגדר, כמתבקש מעיקרון ה"פיקוח על פי עקרונות", יורד הפיקוח למגרש ומבקיע גולים!

"מוצר צריכה בסיסי"

דווקא בנושא ה"שמירה על יציבות הגופים המוסדיים" עושה הפוליסה התקנית נפלאות. היא מאפשרת העדר תחרות-מוצר, וקביעת מחירים בפיקוח המיטיבים עם היצרן, לא עם הלקוח.

מאמץ כן נעשה כיום על ידי האוצר ועל ידי גופים נוספים להגברת המודעות והאוריינות הפיננסית. מצופה מאזרח מודרני שיקרא, שיבין, שידרוש. אבל הפוליסה התקנית, בניסוחה המסורבל שאינו ניתן לשינוי גורמת לאנשים להאמין פחות ביכולתם להתמודד עם מוצרי ביטוח. הניסוחים המשפטניים הארכאיים והמסורבלים שבה זולגים אל עבר פוליסות הביטוח האחרות, וגורמים לכולן להראות כמו מוצר משפטי בלתי קריא, במקום "מוצר צריכה בסיסי" כמאמר הפרסומת.

הגיעה העת לומר שלום למוצר הזה בהגיעו לגיל 35, גיל בגרות ללא ספק. במדינה המבקשת "כחלוניזציה" של מוצרים חשובים העולים הון לכל משק בית, במאמץ להוזיל את יוקר המחייה ולהפוך את חיינו לנסבלים יותר, הגיע הזמן לאפשר לכל חברת ביטוח להמציא את המוצרים שהיא חושבת שלקוחותיה צריכים, ולהגיד לכל אישה (ואיש): "ביטוח תקני? אל תקני!".

הכותב הינו מנכ"ל "דבּר פשוט", יעוץ ניהולי