ניסוח תמציתי של כתבי טענות ופסקי דין

נכתב ב- 1/10/2004 - פורסם ב"לשון ומשפט"

החל מהשנה הראשונה ללימודי המשפטים נתקלים הסטודנטים בכמויות אדירות של חומרי קריאה, הכוללים פסקי דין, בהיקף של אלפי עמודים. איש מהתלמידים אינו  מתפלא על כמות החומר, שכן בלימודים )ובבחינות כמובן( מעודדים אותנו להעלות את כל הטיעונים הנוגעים לעניין – שוליים ככל שיהיו, ולנמקם בהרחבה, שכן אין לדעת מראש איזה טיעון יקבל בית המשפט.

גם בחיי המעשה אנו נתקלים במסמכים משפטיים רבים – החל בהתכתבויות וכלה בכתבי בית דין – המנוסחים בצורה ארוכה ביותר, מפורטת מעל לדרוש ולא יעילה.

כתיבה ארוכה ומפורטת מתאימה, אולי לאקדמיה, אך בחיי המעשה העומס על בתי המשפט גדול, ועבודתו של עורך הדין רבה ,וכתיבה ארכנית מטילה עומס בלתי רצוי על המעורבים בהליך המשפטי ומסיטה את תשומת הלב מהעיקר.

המחוקק הביע דעתו במקרים רבים, כי יש לנסח מסמכים משפטיים בצורה תמציתית, תוך התמקדות בעיקרי הדברים. כתב תביעה צריך לכלול את ”העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה“. (תקנה 5(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ“ד –1984) ולעניין כתב ערעור, הדרישה בתקנות לניסוח קצר ותמציתי מוגדרת במפורש:

”כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה

מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי“

(שם, תקנה 414).

ראו גם תקנות, 446 ,406 ,403 ,394 ,235(א), הדורשות ניסוח תמציתי, ולפעמים אף דורשות רק את ”העובדות החשובות“ לעניין.

יצוין, כי דרישת התמציתיות חלה גם על בתי המשפט בבואם לכתוב פסקי דין. אלה צריכים על פי התקנות, לכלול ”הרצאה תמציתית של העניין“, וממצאים לגבי ”העובדות המהותיות“ (תקנה 192). בפסק דין בתובענה בסדר דין מהיר נקבע אף כי ”פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי“, וחריגה מכך תיעשה רק אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת עקב חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שירשמו (תקנה 214 טז).

בית המשפט העליון קבע בכמה מקרים, כי הוראות התמציתיות בתקנה 414 נועדו לא רק כדי להגן על האינטרס הציבורי בניהול יעיל והוגן של ההליך השיפוטי, אלא גם כדי לשמור על זכויותיו של הצד שכנגד, כדי שיוכל לדעת היטב מהי חזית המחלוקת וכדי לשמור על השוויון בין בעלי הדין (עקב הגבלת אורך כתב התשובה בהליך הערעור)

(ע“א 1501/05 כהן נ‘ מס שבח תל אביב, החלטתו של הרשם יגאל מרזל מיום 8.5.2005). בתי המשפט ציינו עוד, כי לדרישת ניסוח תמציתי של כתבי טענות נימוקים תועלתניים של מניעת הכבדה על המערכת השיפוטית. וכך ציין כב‘ סגן הנשיא פלפל במספר החלטות שעניינן קיצור כתבי ערעור שהוגשו לבית המשפט:

”כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי“ (שם, תקנה 414).

”קריאת כתב ערעור כזה, מתישה את בית המשפט ומטילה על שכמות השופטים מעמסה בלתי אפשרית“.

כב‘ השופט  (כתוארו אז) א‘ גרוניס הרחיב וקבע, כי מדובר בתופעה ההולכת ומחמירה:

”כל המצוי בנעשה בבתי משפט מודע לכך שבצד גידול במשקל הסגולי של הליכים (ובלא קשר למספרם של ההליכים המוגשים) קיימת תופעה של כתבי טענות, תצהירים, נספחים וכיו“ב המשתרעים על פני עוד ועוד עמודים.

נתקלים אנו במסמכים בעלי היקף גדל והולך. במילים אחרות, הניירת מתרבה ומתרבה.. אילו נעשתה בדיקה השוואתית, אין לי ספק שהממצא הברור היה שכתב טענות ממוצע דהיום הינו ארוך בהרבה מזה שהיה מוגש לפני שנים.

תלונה חוזרת ונשנית של שופטים, ומדובר בתלונה מוצדקת, היא כי לעתים מוגשים כתבי טענות ושאר מסמכים באורך בלתי סביר. יש אף הטוענים, במידה מסוימת של בדיחות, המהולה ברצינות, שיש למדוד את המסמכים על  פי משקלם ולא במספר העמודים. אין בכוונתי לומר שהדבר קורה בכל הליך, אך אין ספק שהתופעה קיימת ומתגברת ומכבידה היא על תפקודם של בתי המשפט. אין להלין על כך באופן כללי אלא באותם מקרים, והם אינם מעטים, בהם אין מִתאם בין המשקל הסגולי של העניין לבין היקפם של המסמכים המוגשים. היינו, כאשר אורכם של המסמכים (שלא לומר משקלם) חורג מכל פרופורציה“.

(רעא 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ‘ ANTON HUBNER CMBH CO&, החלטה מיום 27.3.2011 )

מקור הכתיבה הארכנית אינו ברור, ובפסיקה הועלו השערות לעניין זה. כך, השופט (דאז) גרוניס קבע, כי יתכן ושמדובר באמצעים הטכנולוגיים, המאפשרים לבצע בקלות ”גזירה“ ו“הדבקה“ של טקסט בכתב הטענות ( ר‘ רע“א 615/11 הנ“ל), ואילו השופט פלפל שיער, כי ייתכן ושמדובר בחשש מהעדר האפשרות להעלות בשלב מאוחר יותר טענות שלא פורשו בכתב הערעור. כן מוכרת וידועה בהתנצלותו של כב‘ השופט (כתוארו אז) אהרון ברק:

”צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק כדי לכתוב פסק דין קצר יותר“.

בג“צ 428/86, יצחק ברזילי נ` ממשלת ישראל, פ“ד מ)505 ,)3.

התנצלות זו מבטאת את העובדה, שכתיבה קצרה וקולעת דורשת השקעת זמן רב יותר ומחשבה רבה יותר מכתיבה ארוכה ולא יעילה.

תהיה הסיבה לאורך כתבי בית הדין אשר תהיה, במספר מקרים חייב בית המשפט העליון צד שהגיש כתבי טענות באורך בלתי סביר לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה.

 (רע“א 8307/10 עדי אנדרי רוזנטל נ‘ סולל בונה בע“מ ) החלטה מיום 26.4.2011),

וכן ההחלטה ברע“א 615/05 הנ“ל). ייתכן שבכך ימצאו עורכי הדין תמריץ להימנע מלהאריך יתר על המידה בכתבי הטענות.